עבודי ואח' נ' רמ-נח בע"מ - פסקדין

החלטה

בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה בה חויבו המבקשים בגין הגשת תביעה ע"ס 3,500,000 ₪ ולחלופין דחיית מועד תשלומה עד לסיום ההליך. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין פינוי המבקשים ממקרקעין בבעלות המשיבה. תביעה זו באה לאחר שבית משפט השלום התנה את פינוי המבקשים כנגד תשלום פיצויים ובית המשפט המחוזי אליו הוגש ערעור מטעם המשיבה קבע כי לא הוכח בפניו שיש מקום להתנות את הפינוי במתן פיצוי וכי ראוי שהטענה לפיצוי תידון במסגרת תביעה נפרדת שהמבקשים רשאים יהיו להגיש.

על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007 (להלן: "התקנות") על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים בסיסיים: ראשית, עליו להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה, ושנית, כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקש הפטור מתשלום האגרה.

המבקשים טוענים כי יש להתייחס לתביעתם כ"תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת הנאה מזכויות במקרקעין, על פי סמכות לפי דין" כמשמעה בתקנה 3(8) לתקנות ולשום את סכומה כתביעה ללא שווי כספי מוגדר. אין לקבל טענה זו, שכן במקרה דנן אין מדובר בגורם שלטוני או בעל סמכות לפי דין שעשה שימוש בסמכותו לצורך נטילת זכויות המבקשים במקרקעין אלא בבעלים הרשומים של המקרקעין המבקש לפנותם. לכן, תקנה 3(8) אינה חלה בענייננו ועל המבקשים לשאת באגרה בגין תביעה לסכום קצוב.

לחלופין, טוענים המבקשים כי מצבם הכלכלי קשה ואינו מאפשר להם לעמוד בתשלום האגרה הנדרשת. דא עקא, חרף האמור בבקשה, לא צורף אליה תצהיר לביסוס הטענה בדבר מצבם הכלכלי של המבקשים. כמו כן, הבקשה אינה נתמכת במסמכים המצביעים על חוסר יכולת כלכלית והיא אינה כוללת פירוט מינימאלי לגבי הכנסותיהם והוצאותיהם של המבקשים ואודות רכוש או נכסים שברשותם. מכאן, שלא הוכח כי המבקשים חסרי יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה.

ללא הנחת תשתית ראייתית מספקת בדבר העדר יכולתה הכלכלית של המבקשת, דין הבקשה להידחות אף בלי להידרש לשאלת סיכויי ההליך (ראה: ע"א 254/07 לפיד נ' סמואל, תק-על 2005(4) 3116 (2005)).

למעלה מהצורך, באשר לבחינת קיומה של עילה, אציין כי כאשר מדובר בתביעה כספית אין די בבחינה של העילה עצמה, אלא יש לבחון אף את סכומה של התביעה. תשלום אגרת בית המשפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומים מופרזים. בהקשר זה, יש להזכיר כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע במפורש שלאור עובדות המקרה, סוג הפיצוי שהמבקשים עשויים לזכות בו, אם בכלל, הינו פיצוי הניתן בגין ההשקעות ושוויין (ראו סעיפים 38-39 לפסק הדין). פיצוי מסוג זה התבקש על ידי המבקשים אך ורק בסעיף 52 ו' לתביעה דנן ונאמד על ידם בסך של 100,000 דולר. מכאן, שיתר רכיבי הפיצוי הנתבע נדחו זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי וסכומה הריאלי של התביעה אינו עולה על כ-350,000 ₪. לכן, גם במידה ומצבם הכלכלי של המבקשים היה מצדיק מתן פטור מאגרה, פטור זה היה ניתן אך ורק לגבי הסכום הריאלי של התביעה.

בנוסף, הבקשה אינה מגלה כל הצדקה לדחיית תשלום האגרה לסופו של ההליך.

לפיכך, הבקשה נדחית. האגרה תשולם עד ליום 5.10.2011 אחרת תימחק התביעה. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: